המלכוד הדיגיטלי: על קשב, חרדה ושימוש דיגיטלי בזמנים של חוסר ודאות

 

תקציר:

האם הקשב שלנו מנוהל על ידי תעשיית המדיה הדיגיטלית? בעידן של חוסר וודאות ומהפכה דיגיטלית, אנשי חינוך חייבים לחשב מסלול מחדש ביחס לניהול הקשב של תלמידים. הקשר בין אלגוריתמים, חרדה וקשב מצביע על צו השעה החינוכי: חילוץ הקשב של תלמידים (ושלנו) ממלכודת דיגיטלית הניזונה מן הצורך של כולנו בוודאות והחזרת היכולת של כולנו להקשיב.

 

כשהמציאות מפתיעה גם את המורה..

השנים האחרונות הביאו לפתח הכיתה משבר אקלים, מגיפה עולמית, קיטוב חברתי-פוליטי ומלחמה ללא סיום נראה לעין. כל מה שידענו על ההיתכנות של אסונות ואירועים משני מציאות השתנה ללא היכר.

חוסר הוודאות לגבי ההווה ואי היכולת לצפות את אתגרי העתיד, מביאים לצמצום היכולת של אנשי חינוך להוות מקור לידע ובטחון עבור התלמידים שלהם. הקושי המתבקש של מבוגרים ומורים לתווך את  המציאות המשתנה מגביר את רמות החרדה והבדידות הגבוהות גם כך אצל צעירים, ושולחת אותם לחפש תשובות במרחב הדיגיטלי.

 

המציאות הדיגיטלית

המרחב הדיגיטלי מספק הקלה רגעית בתחושת אי הוודאות, אך גם לוכד במהירות וביעילות את תשומת הלב של התלמידים ומעוות את התפיסה שלהם ביחס לעולם שבו אנו חיים.

המדיה הדיגיטלית לא מייצגת את המציאות כפי שהיא, אלא באמצעות מידע המנוהל על ידי אלגוריתמים כלכליים.

מחקרים מראים שמידע שלילי המעורר תחושות סכנה ואיום, מושך את תשומת הלב (הקשב) שלנו ומשאיר אותנו מחוברים זמן רב יותר למקור המידע. לכן מידע כזה מקבל 'תיעדוף דיגיטלי'. למעשה, מדובר במלכודת קשב דיגיטלית אשר קשה מאד להיחלץ ממנה. מלכודת המשמרת התנהגויות דיגיטליות מזיקות של חיפוש מידע והרגעה עצמית באמצעות גלילה מתמשכת. אך בעוד שהגלילה האינסופית מספקת תחושה מתגמלת של 'חשיפת האמת' - מה באמת קרה ומה כולם חושבים, בפועל, השיטוט הדיגיטלי מרחיק את התלמידים עוד מן המציאות ולא מאפשר את העיבוד הרגשי הנחוץ כל כך לכל מה שבאמת מתרחש.

 

קשב כמעצב תודעה

מלכודת הקשב משפיעה מאוד על עיצוב התודעה המתפתחת של תלמידים, ולא בהכרח לטובתם. הקשב הוא ה'צינור' התודעתי שדרכו המוח שלנו מקבל מידע ולומד על העולם. מה שאנחנו קשובים אליו - מעובד על ידי המוח ומעורר תגובה רגשית. מה שלא הופנה אליו קשב - לא נחווה כחלק מן המציאות. לטוב ולרע.

הקשב שלנו נועד לעזור לנו לשרוד ולכן הוא רגיש במיוחד למידע המעיד על סכנה או איום פוטנציאליים. כשאנחנו חסרי ודאות ביחס לביטחון שלנו, קל מאד להסיט את הקשב שלנו למידע חדש, גם אם הוא מגביר אי שקט או חרדה.

 

המידע הדיגיטלי המתחדש בכל גלילה, מושך את הקשב שלנו שוב ושוב להישאר רק עוד קצת, עד שנרגיש יותר טוב, יותר בטוחים, יותר שייכים, יותר יודעים, אך אופיה של המדיה הדיגיטלית מייצר את הפעולה ההפוכה בדיוק - ירידה מתמשכת בתחושת הרווחה הרגשית שלנו.

 

מלכודת הקשב

המידע הדיגיטלי הממכר מספק ביד אחת את האסקפיזם המושלם או התגמול החברתי הנכסף, וביד השנייה את האסון הבא, ויזואלי מוחשי ולא ערוך. סיפוק צרכים רגשיים-חברתיים בד בבד עם חשיפה למידע אלים, שלילי וכוזב - משאירה אותנו ואת התלמידים לכודים במרחב לא מוגן וממכר אשר מושך את תשומת הלב שלנו לטובת צרכים כלכליים.

 

אובדן ה'בעלות' על הפניית הקשב משמעותו חוסר יכולת של תלמידים להתגונן מפני השפעתם של תכנים לא מותאמים על התודעה, התגברות החרדה ואובדן תחושת המוגנות והביטחון. דווקא בתקופה של חוסר וודאות, הקשב של התלמידים שלנו חייב להיות מוגן מפני כל אלה.

תפקידם החשוב ביותר של אנשי החינוך כיום הוא לאפשר לתלמידיהם להכיר ולזהות את המלכודת הדיגיטלית וללמוד איך להחזיר לעצמם את הבעלות על הקשב שלהם.

 

מחזירים את הקשב לידיים שלנו

המלכודת הדיגיטלית על הקשב שלנו אינה נחלתם של תלמידים בלבד - אלא של כולנו. כאנשי חינוך בעידן דיגיטלי, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים. לא מספיק שנמשיך להטיף או להמליץ לתלמידים על צמצום צריכה דיגיטלית. חשוב יותר שנכיר את הקשר בין קשב לרגש ובין איכות קשב לרווחה נפשית ונלמד על האופן שבו המוח מנהל את הקשב שלנו. 

 

הקשב כמשימה חינוכית

ידע על האופן שבו הקשב שלנו מגיב למידע דיגיטלי מאפשר לנו ולתלמידים להבין טוב יותר את המשיכה למרחב הדיגיטלי. מודעות כזו יכולה לסייע לתלמידים לקחת חזרה את השליטה על הקשב, ללא צורך בהגברה של תחושות אשמה וכישלון.

כמחנכים, חשוב שנצייד את התלמידים שלנו בכלים מעשיים להפחתת חרדה על מנת לחזור לשימוש רצוני ומודע בקשב. כך נהנה ממנו כמשאב אנושי מיטיב ונחוץ כל כך, ולא נאפשר לו להיות מנוצל לרעה על ידי המרחב הדיגיטלי.

בשעה זו, לא מספיק להגיד לתלמידים 'תקשיבו'! צריך לעזור להם ללמוד איפה, למה ובעיקר איך להקשיב.