בחרתי לכתוב על הנקודה המתייחסת להעדר מיומנויות הקשורות למאה ה-21, וזה דווקא מנקודת מבטה של מי שבהנחה שהחיים נמשכים עד מאה ועשרים, כבר עברה את החצי. אז עצם העובדה שהיא, זאת אומרת אני,  יכולה לשבת ולהקליד את הגיגיה על המחשב, ולא לכתוב אותם על גבי קלף עור בנוצה מגולפת הנטבלת בקסת דיו, זו כבר מיומנות משמעותית הראויה לציון והערכה. בטח עבור מישהי שכאמור באה לעולם במאה ה-20.  

גם הסיפור הקצר שאביא לפניכם כאן התרחש באותה מאה, אך התובנות בהחלט שייכות למאה הנוכחית.  ברור לכם שמילים כמו ציון והערכה מייד מתקשרות לכובע השני שלי.  (דרך אגב-רק מי במאה ה-21 עוד חובשת כובע, משל היה מטרונית נאה וחסודה כמו במאות הקודמות? )  אבל בואו לא נתפזר, הכובע השני עליו מדובר הוא כובע המורה בישראל.

​

לפני יותר משלושים שנה, עת הייתי מורה צעירה ונמרצת, עמדתי בחצר בית -הספר עם תלמידה נבונה שהעריכה אותי כמורה וביקשה את הנחייתי. הסברתי לה כיצד להתחיל לאסוף ולארגן את החומר לקראת כתיבתה של עבודת- גמר בהיסטוריה. היות שהייתי לא רחוקה מהלימודים האקדמיים שלי עצמי, הצעתי לה בכוונה רבה, לעשות ממש כמו שאני עשיתי במהלך לימודיי. לצלם במכונת  הצילום את החומר מתוך הספרים והמאמרים שמצאה , לקרוא אותו ולסמן בעט על גבי הצילום עבור איזה מראשי הפרקים הוא מתאים. לגזור את הקטע במספריים ולהכניס אותו למעטפת נייר גדולה שתישא את שם הפרק המיועד, ובהמשך להתחיל לטפל בכל אחת מהמעטפות לשם כתיבת הפרקים והעבודה כולה.

התלמידה הקשיבה בקשב רב להסברים שנתתי, אפילו חייכה במהלכם, וכששאלתי: " ככה תעשי? זה מתחבר אליך?" היא נשאה אליי את מבטה והשיבה בנימוס :" כן, רק שאני עושה את זה באופן מעט שונה, על גבי מעבד התמלילים במחשב הביתי שלי". למרות שעברו הרבה שנים מאז,  אני לא שוכחת איך למרות שהיה זה יום בהיר ושטוף שמש חשכו עיניי באחת, וחשתי שאני "לא רלוונטית".  הבנתי שאם לא אמהר ואלמד להשתמש בכלי הזה שנקרא "מחשב", אאבד את הרלוונטיות עבור תלמידיי. בשנה שלאחר מכן, כבר נסעתי אחת לשבוע לאחר שעות העבודה, לקורס מעמיק במכללה הקרובה כדי ללמוד  צעד אחר צעד בקורס שנקרא "שילוב המחשב בהוראה" בו למדנו בעיקר להשתמש בתוכנת ה"אינשטיין" (תוכנה שקדמה ל"וורד")

אתם בוודאי מאמינים שלא חסרות לי דוגמאות נוספות לשינויים שעשיתי בעשייה ובתפיסה הטכנולוגית במהלך השנים שעברו מאז, מתוך הבנה שאם לא אצעד קדימה, אישאר הרחק מאחור. והמפחיד עוד יותר בעבורי, אאבד את הרלוונטיות עבור תלמידי הצעירים , המיומנים פי כמה וכמה ממני בכל השינויים שהטכנולוגיה והקדמה מביאות איתם בכל רגע נתון.

​

אז אחרי שסיפרתי לכם סיפורים מהמאה הקודמת, מה אני בעצם רוצה להגיד לכם על העדר מיומנויות הקשורות למאה ה-21?

• ראשית, עלינו  להבין כי אנו מצויים בעת בה השינויים מתרחשים בקצב מהיר ומואץ.

•  גם אם מאוד ננסה, לא נצליח לעקוב אחריהם כל הזמן או להדביק את הקצב .

• אנו נצליח כפי הנראה לעקוב רק אחרי חלקם.

• נצליח לשנות את המיומנויות שלנו רק בחלק מהם, מנסים להבין מהם המשמעותיים והנדרשים ביותר לעשייה ולהתפתחות שלנו.

• לכן חשוב : מצד אחד לדעת שההשתלמות המתמדת והמתמשכת ולמידת השינויים והכלים צריכה להיות חלק ממערכת ההשתלמות וההתפתחות הקבועה שלנו, אישית ומערכתית.

• חשוב גם שנבין, וגם נשדר לתלמידינו (ולילדינו) שהם מן הסתם משיגים אותנו בקניית והשגת אותן מיומנויות וכלים, וטוב שכך.

•  אבל ביכולתנו אנו לספק להם דברים נוספים כמו: בסיס ידע רחב ומקצועי ומיומן.

• אופן שאלת והצגת השאלות הנכונות ומיומנות הטלת הספק והעמקת החקירה והביקורת.

• תיאורטית, אין לי בעיה שיהיה "אחראי מיומנויות" בכל בית -ספר או מערכת מוסדית שיידע לתרגם עבורנו כפרטים וכצוות את המחשבה החינוכית הנכונה לכלי העדכני ביותר, שכפי שהבנו מתפתח כל הזמן במכפלות שלא הכרנו.

• זה יכול להיות איש מקצוע בפני עצמו, ממש כמו שהספרנית ידעה בעבר להמליץ לנו איזה ספר מתאים ונכון לנו ולאיזה מדף לגשת.

• בלי סתירה, זה גם יכול להיות תלמיד שהכנת כלי הלמידה תהיה חלק מהמטלות הלימודיות שלו.

• בוודאי שלימוד מיומנויות משתנות צריך להיות אחד ממקצועות הלימוד אותם עלינו להקנות לתלמידינו על בסיס קבוע תוך מעקב עדכני על ההשתנות בתוכו, ולא חלילה מתוך הצמדות למערכי שיעור ישנים הכתובים בכתב יד על דפים מצהיבים.

 

אז כיום, כשאותה תלמידה, או ביתה או נכדתה , תבקש ממני או שכמותי לערוך  איתה פגישה לצורך התארגנות לכתיבת עבודת חקר כזו או אחרת, היא תיערך מן הסתם לא תחת העץ בחצר בית -הספר, אלא כפי הנראה כששתינו יושבות מול צגי המסכים של המחשבים הניידים שלנו, חולקות את אותו מרחב פיזי או יושבות כל אחת בביתה ומשתפות במרחבי הרשת על האפשרויות הרבות והמגוונת שהיא פורשת בפנינו קבצים, מסכים , מצגות והסברים.

ואולי בכלל התסריט יראה אחרת לחלוטין. היא תשלח לי זימון  לשיחה על מסך ה"זום" ותגיד לי:" תשמעי מורתי היקרה. בהתאם לרשימת הנושאים שהצעת לי לחקור, ערכתי עליהם בדיקה מקדימה בעזרת תוכנת ה"צאט  גי. פי. טי" וקיבלתי מספר עבודות כתובות על כל אחד מהם, ואני מאוד רוצה לבחון ולברר מה נכון ומה לא נכון, מה מתאים ומדייק, ומה מעט מופרך, האם תוכלי לעזור לי בבקשה ?"  ואני אענה לה בשלווה סטואית של מורה מבינת עניין ומיומנת מאוד : "בשמחה רבה יקירתי, אחרי הכל, בשביל מה יש מורים, אם לא לעשות סדר בכל התכנים המוצעים?"